החלטה בתיק בש"א 4948/07

1.        לפני בקשה מיום 12.3.07 למינוי מומחה מטעם בית משפט. אליבא דמבקשים, הם העלו זה מכבר, ובמספר הזדמנויות, את עניין ירידת הערך של ביתם, אלא שהמשיבים התנגדו נחרצות למינוי מומחה. בגדרי בקשתם מציינים המבקשים כי בית המשפט רשאי למנות מומחה לעניין שבמחלוקת בכל עת, לרבות בשלב קדם-משפט או בטרם המציאו הצדדים חוות-דעת מטעמם, כמו גם בשלבים מאוחרים של ההליך, ובכלל זה - אף לאחר הגשת סיכומים. זאת ועוד, משלא צלח הליך הגישור בין הצדדים "שומה על בית המשפט לאמור את דברו" (סעיף 6 לבקשה).

2.         תגובת המשיבים לבקשה מתחלקת בעיקרה לשניים: התנגדות מפורטת ומנומקת מטעם המשיבים 3 ו-4, מיום 17.4.07, אליה הצטרף ביום 30.4.07, אמנם אך בלקוניות - משיב 2; ואילו משיבה 1, בהודעתה מיום 14.5.07, בצל העובדה כי הנה חדלת פירעון, הותירה עניין ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט. לאור האמור, הוגשה לבית המשפט, ביום 14.5.07, תשובת המבקשים לתגובות המשיבים.

3.       לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובתשובת המבקשים, תוך שרעננתי מהלך ההתדיינות בתיק זה - מראשיתו ועד היום - באתי לכלל דעה ומסקנה כי דינה להידחות. להלן אבאר נימוקי.

             ראשית, אתמקד בסדרי הדין. הבקשה הוגשה באופן לקוני יוצא דופן ואינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המצוינות בגדרה. לא-זו-אף-זו, נימוקי הבקשה לוקים בפירוט ובתוכן עד כדי ערטילאיות מוחלטת. דהיינו, לפני בקשה שהוגשה בחלוף כ-10 שנים (!!!) מאז נפתח ההליך העיקרי, שעל עיקריו בהקשר דנן אעמוד להלן, שחלף עמידתה בתנאים מוקפדים שבסדרי הדין ובמהות, שאולי היה בהם כדי לעגנה ולבססה כדבעי, לוקה היא בצורה ובתוכן במידה כה משמעותית שיש בה כדי לאיינה מכל וכל. בנסיבות אלו, די באמור לעיל כדי להצדיק דחיית הבקשה אף מבלי להיזקק לדון בה לגופה.

           שנית, לא אוכל שלא להתייחס לעובדה כי משך שנים ארוכות פעל בית המשפט, עקב בצד אגודל, עם הצדדים ובעבורם, בסבלנות אין קץ, תוך גיבוש פתרונות ביניים פרקטיים שאין להניח אלא כי שרתו אותם נאמנה עד היום, וליתר דיוק - עד הגשה הבקשה דנן. פתרונות אלה נשזרו במהלך המשפט הפורמאלי מזה, בעוד שהוא מצדו יצק בהם תוכן ואף סייע לקדמם מזה. עשייה שיפוטית מעין זו הנה חריגה מטבעה וייחודית לתיק זה, ונדמה היה כי הצדדים הפיקו הימנה תועלות בלתי מבוטלות. ודוק: בשלב הראשון במשפט התרכז בית המשפט, ועמו - הצדדים והמומחים שמונו מטעמו, בתיקון המבנים בהם דרים המבקשים, על-מנת להשיבם לכשירות ראויה למגורים. לצורך זה נקבעה אחריות זמנית וארעית של כל אחד מן המשיבים לליקויי הבניה אודותם הצהירו המבקשים, והללו נשאו אפוא בעלויות התיקונים שנדרשו מעת לעת, כמו גם בדמי השכירות בעבור מגורים חלופיים בתקופת השיפוצים - כל אחד על-פי אחוזי האחריות שנקבעו לו באופן זמני. למותר לציין, כי מהלך זה השתרע על-פני תקופה ממושכת והיה תלוי בהסכמת הצדדים לכל אחד משלביו, הסכמה שגם ניתנה הלכה למעשה ושבהעדרה היו מתעכבים השיפוצים נשוא התביעה במידה רבה. לא-זו-אף-זו, בית המשפט והמומחים שמונו מטעמו עקבו אחר התקדמות ביצוע אותם תיקונים שלב אחר שלב וליוו אותה באופן רציף. יצוין, כי לצדדים נשמרה הזכות לטעון לגבי אחוזי האחריות של המשיבים לנזקי הבנייה שנמצאו בבתי המבקשים, שנקבעו בתחילת המשפט (כאמור - באורח ארעי בלבד ומשיקולים פרקטיים גרידא), בהמשך ההליכים. עוד יודגש, כי הצדדים מעולם לא הלינו אודות אותם אחוזי אחריות (זמניים) שנקבעו בראשית הדרך וזה מכבר. אין גם לשכוח, כי משנקלע משיב 1 לכלל חדלות-פירעון, נקט בית המשפט ביוזמה, לפיה ישא הלה בחלקו בפיצוי המבקשים על נזקי הבניה באמצעות מתן שירותים, על תקן היותו בעל מקצוע רלבנטי, היינו - קבלן. הנה-כי-כן, לפנינו שרשרת הסכמות ארוכת שנים ועשייה ב"שטח", שנטוותה כרשת הדוקה סביב תיק זה, בידי הצדדים ובהסכמתם, שאין להתירה כלאחר יד כאילו ניצבים היינו כיום בפני קדם משפט. המומחים העידו בבית המשפט עם תום כל אותם מהלכים מוסכמים, נחקרו ארוכות על-ידי כל אחד מהצדדים, והדיון בתיק, אף לגופו של עניין, בחינת גיבוש הראיות שעל יסודן תשען ההכרעה בתביעה - הסתיים. לאור המקובץ לעיל, אין להתחמק מהתחושה כי יש בעצם הגשת הבקשה דנן משום אינדיקציה ברורה לניהול בלתי תקין ובלתי הולם של התיק מצד המבקשים. מנגד, המשיבים שיתפו פעולה עם יוזמות בית המשפט, נסוגו מפני העלאת טענות רבות שהיו והצטברו באמתחתם, הקלו מאד על המבקשים במצוקתם, נשאו בעלויות ניכרות הכרוכות בביצוע  מלאכת השיפוצים מעין אלו דנן, זאת, יודגש, עוד בטרם הוכחה התביעה כלפיהם על-פי דין, וכיום הם נדרשים לשוב לזירה הדיונית כאילו מאומה לא אירע.

           אין אפוא לאפשר כיום למבקשים עריכת מקצה שיפורים בפרשת התביעה שגובשה ונחתמה זה מכבר. וכיצד אירע שניהול התיק השתרע על-פני שנים כה ארוכות? תמהתי. ככל הנראה, סבלנות בית המשפט כלפי צרכי המבקשים היא הסיבה לכך, שאם לא נוצלה לרעה, אזי וודאי שהושחתה לריק. בית המשפט עשה כל שביכולתו על מנת ל"תפור" פתרון ייחודי לפלוגתאות שהתעוררו בין הצדדים, על-פי מידתם, ובתוך כך יצק קווי מסגרת תואמת שבתחומה תוכל להתגבש הכרעה צודקת בתביעת המבקשים. דא עקא, שמאמצי בית המשפט נפלו, ככל הנראה, על אוזניים ערלות, עד כי עותרים המבקשים להתעלם משלבי הביניים הארוכים והמפרכים - על פירותיהם, שאין לזלזל בהם או להקל ראש במשמעותם - עליהם נסמכת תביעת המבקשים נכון להיום. משהתחייבו המבקשים וגם הסכימו, אם במפורש או במשתמע, לניהול התיק באופן מסוים, אין ביכולתם להתנער ממעשי ידיהם כאילו בארץ החלומות היו. עוד יוער, הגם באופן אגבי, כי בית המשפט אף נאלץ להתמודד עם חילופי ייצוג של המבקשים, שתחילה שכרו את שירותיו של עו"ד דרורי, לאחר מכן מינו פרקליט חדש על-מנת שייצגם, ולבסוף שבו ושכרו שירותיו של הראשון. מהלך זה לא רק שצרך זמן ניכר אלא שגם סרבל את הדיון בתיק ואולי גם פגע בעניינם. עד כאן השיקול המהותי לדחיית הבקשה אף לגופו של עניין, וכאמור - למעלה מן הצורך.   

               שלישית, אדמיניסטרציה שיפוטית סבירה והוגנת אינה יכולה לשאת התנהלות מעין זו שהופגנה על-ידי המבקשים במשך השנים. אין כל עילה להמשיך בניהול תיק זה בדרך המבוקשת בבקשה, שעה שכאמור שני מומחים, שמונו מטעם בית המשפט, כבר נחקרו על חוות-דעתם. זאת ועוד, מומחים אלה קבעו במפורש כי לבתי המבקשים לא נגרמה כל ירידת ערך כפי טענתם, ויוזכר - דעתם נותרה בעינה גם לאחר מענה על שאלות הבהרה מטעם הצדדים, וכאמור - אף לאחר חקירה נגדית ממושכת. ניסיון הגישור אליו הופנו הצדדים על-פי בקשתם בסוף ההליך, שלמרבה הצער לא צלח, אינו מהווה עילה לטריפת הקלפים מחדש, כפי המבוקש. הצדדים פנו להליך של גישור מתוך כוונה לסיים, אם ניתן, את התיק בפשרה. דא עקא, שלא מתקבל על הדעת לפרש עובדת סיום הליכי הגישור והפשרה ללא תוצאות משביעות רצון כאות וסימן לפתיחת התיק מחדש, וכאמור - בחלוף שנים כה רבות. יעילות שיפוטית, שאינה באה על חשבון משפט הצדק לו מייחלים הצדדים, מחייבת אפוא אף היא לדחות הבקשה.

           רביעית, המבקשים השתהו בהגשת בקשתם יתר-על-המידה, זאת - בלשון המעטה. משכך, דין טענת המבקשים כי התנגדותם של באי-כוח המשיבים למינוי מומחה אינה יכולה למנוע מבית המשפט ליתן החלטה על-פי הדין, להידחות. ודוק: המבקשים הם ששקטו על שמריהם משך שנים ארוכות, והרי תמיד היה בכוחם לעתור לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה נוסף, יוזמה פשוטה המצופה מכל בעל דין הסבור כי כך יעשה עמו צדק, תהא דעת הצד שכנגד אשר תהא - מהלך בו גם נקטו בסופו של יום. הרי ברי, כי צד במשפט אינו משכיל צעדיו על-פי מאווייו של בעל הדין שכנגד ורצונותיו, או-אז המדובר בהליכים אלטרנטיביים, דוגמת גישור. והנה, אם ביכרו המבקשים להתחשב בהתנגדותם של המשיבים למינוי מומחה משך שנים כה ארוכות, ובתוך כך חטאו לאינטרסים מובהקים וחד-משמעיים הניצבים ביסוד תביעתם, אין להם להלין אלא על עצמם.

           חמישית, שווי תביעת המבקשים בקשר לירידת הערך הנטענת ביחס לבתיהם, היא המגבשת את ראש הנזק שלצורך הוכחתו מתבקש כיום מינוי המומחה, מסתכם, נכון להיום, בסך הנופל מ-100,000 ש"ח. אכן, צודקים משיבים 3 ו-4 כי לא יהא הדבר סביר ופרופורציונאלי למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת ירידת הערך האמורה בהינתן שווי הסעד המתבקש, ואוסיף - לא כל שכן בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של התיק והתנהלות המבקשים בהוכחת תביעתם כצד פעיל ויוזם. אם מתנהגים המבקשים עצמם כאילו דין אותו הסך כדין פרוטה בעיניהם, אל להם להאשים את משיבים 3 ו-4 בטוענם כאמור. עוד צודקים לדעתי משיבים אלה בטענתם, כי המחלוקת בין בעלי הדין בתיק זה כלל לא שורטטה והונחה לפתחו של בית המשפט באופן גלוי וברור, בתצורת חוות-דעת שמאי מקרקעין או כל חוות-דעת רלבנטית אחרת (שלא הוגשה מטעם המבקשים - בעלי העניין), ומכאן שממילא אין לכאורה עילה למינוי מומחה מטעם בית משפט שיכריע בה, ואוסיף - בעיקר בשלב זה, בהינתן חוות-דעתם המוצקה של המומחים שכבר מונו בעניין ירידת הערך הנטענת. ניתן היה לצפות, כי למצער יטענו המבקשים לטעם מיוחד המצדיק בקשתם החריגה בשלב כה מאוחר במשפט. ברם, בקשתם הנוכחית לא רק שאינה מגלמת בחובה טעם שכזה, אלא שהנה אף כאמור ריקה כמעט לחלוטין מכל תוכן ממשי.

4.        טרם חתימה אציין, כי לא נסתרה מעיני טענת המבקשים, כי המומחים שכבר מונו אינם שמאי מקרקעין כי אם מומחים הנדסיים, ולפיכך, כך לסברתם, חרגו מסמכותם שעה שקבעו בחוות-דעתם כי לא חלה ירידת ערך בבתיהם של המבקשים, על כל המשתמע מכך. עוד טענו, כי המומחים הללו לא סיפקו תשובות הולמות לקושיות שהוצגו בפניהם במהלך החקירה הנגדית. אין בידי לקבל טענות אלו. לו סברו המבקשים כאמור, בתחילת הדיונים בתיק עוד טרם מינוי המומחים, או בשלבים מתקדמים יותר של ניהול התיק, כעולה מתשובתם לתגובת המשיבים לבקשה, שומה היה עליהם לפעול בהתאם לאלתר. טענת המבקשים כאילו יש בבקשתם כדי לייעל הדיון, אינה אפוא ראויה להישמע בנסיבות דנן.

5.        לאור המקובץ לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות הליך זה בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, סכום שישולם למשיבים 3 ו-4 בלבד (לכל אחד), הם שטרחו ועמלו על עריכת תגובתם לבקשה, הם ולא אחרים. יחד-עם-זאת, מומלץ למשיבים 3 ו-4 לשקול בחיוב הימנעות מגביית הוצאות אלו.

           אני קובע בזאת ישיבת תזכורת, במעמד הצדדים, לקביעת מועדי הגשת הסיכומים בתיק, ליום 11/6/07 בשעה 14:00, ובהערת אגב אוסיף, כי טוב יעשו הצדדים אם יבואו ביניהם בדברים עובר למועד שנקבע, עוד בטרם יצחצחו חרבות המשפט - ברוח הפשרה שלטעמי ליוותה את ניהול התיק מלכתחילה, וככל הנראה - לא בכדי.   

ניתנה היום, כ"ט באייר תשס"ז (17 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לבאי-כוח הצדדים.